תשלום לשליחים: ארבעה מודלים, ומה כל אחד מהם גורם לשליח לעשות

מודל התשלום לשליחים אינו רק שאלה של עלות. הוא הגדרת התנהגות: כל מודל אומר לשליח מה חשוב, והוא יפעל בהתאם — גם אם אף אחד לא אמר לו את זה במפורש.

ארבעת המודלים

לפי משלוח

הנפוץ ביותר, והפשוט ביותר להסבר ולחישוב. בישראל הטווח הוא בדרך כלל 12 עד 30 שקלים למשלוח, לפי אזור, סוג רכב ומשקל.

מה הוא מתמרץ: מהירות. וזו גם החולשה — שליח שמשולם לפי מסירה מתומרץ לסמן "נמסר" מהר, ולפעמים להשאיר חבילה בלובי. המודל הזה מחייב תיעוד מסירה קפדני, אחרת הוא קונה מהירות במחיר בירורים.

מה שחשוב להגדיר מראש: מה קורה במסירה שנכשלה. הנסיעה בוצעה, החבילה חוזרת. שליח שלא מקבל כלום על ניסיון כושל מתומרץ למסור בכל מחיר, כולל להשאיר חבילה אצל שכן בלי אישור. תשלום חלקי על ניסיון מתועד הוא כמעט תמיד ההסדר הנכון, והוא גם תוספת שצריכה להיגבות מהלקוח.

אחוז מההכנסה

השליח מקבל אחוז מהמחיר שהלקוח שילם. הטווח המקובל: 60%–75% לקבלן עם רכב משלו, ופחות כשהחברה מספקת רכב, דלק וביטוח.

היתרון הגדול: השוליים שלכם מוגנים אוטומטית. משלוח יקר משלם יותר, משלוח זול משלם פחות, והאחוז נשמר. במודל לפי משלוח, לעומת זאת, משלוח שנמכר ב-35 שקלים ועולה 22 הוא הפסד בפועל.

החיסרון: השליח רואה את המחיר ללקוח. חלק מהחברות לא רוצות את זה. וכשהמחיר ללקוח משתנה — למשל אחרי חישוב מחדש עם תוספות — עלות השליח משתנה איתו, מה שדורש להחליט מה קורה אם היא משתנה אחרי שהמשלוח בוצע.

שעתי או יומי

מתאים למסלולים קבועים, להפצה, ולמשלוחים שדורשים זמן רב בעצירה — מגדלי משרדים, מעבדות, איסוף מרוכז.

מה הוא מתמרץ: יסודיות וזמינות. השליח לא ממהר, ולכן פחות טעויות ופחות בירורים. מצד שני, אין תמריץ לנפח, ולכן צריך לעקוב אחרי משלוחים לשעה — לא כדי ללחוץ, אלא כדי לדעת מה סביר.

הערה חשובה: בשכיר, התעריף חייב לעמוד בשכר המינימום החוקי על כל שעות העבודה בפועל, כולל המתנות. זה לא נושא לאלתר בו.

מדורג

תעריף בסיס למשלוח, שעולה כשעוברים סף. למשל: 18 שקלים עד 25 משלוחים בחודש, 21 מעבר לזה.

מה הוא מתמרץ: נפח — אבל בקצוות. שליח שנמצא במשלוח 24 מתומרץ מאוד להגיע ל-26; שליח שברור לו שלא יגיע מוותר. זה מודל טוב לצמיחה מבוקרת ופחות טוב ליציבות.

המודל ההיברידי

מה שעובד אצל רוב החברות היציבות:

בסיס יומי או שעתי שנותן ביטחון + תוספת למשלוח שמתגמלת נפח

לדוגמה: 280 שקלים ליום בסיס, ועוד 8 שקלים לכל משלוח מעל 15.

למה זה עובד: שליח שיודע שהוא לא יחזור הביתה בידיים ריקות ביום שקט נשאר בחברה. תחלופת שליחים היא אחת העלויות הגדולות והכי פחות נמדדות בענף — כל שליח חדש הוא גיוס, הדרכה, ושבועיים של טעויות. מודל שמוריד תחלופה ב-20% משתלם גם אם הוא יקר ב-5%.

העלות: ביום שקט אתם משלמים על קיבולת שלא נוצלה. זה בדיוק מה שקיבולת קבועה אומרת, וזה מה שמאפשר לקבל דחופים.

המספר שחייב להיות אצלכם

לא "כמה שילמנו לשליחים החודש". אלא עלות השליח על כל משלוח בודד.

בלי המספר הזה אי אפשר לענות על השאלה שמנהלת את העסק: האם לקוח מסוים רווחי. עם המספר הזה, דוח הרווחיות הוא חיסור פשוט.

הכלל שאסור לוותר עליו: המספר נכתב על המשלוח בזמן אמת, לא בסוף החודש. רווחיות שמחושבת בדיעבד היא הערכה, והיא תמיד תהיה טובה יותר ממה שקרה — כי מה שנשכח נשכח לטובתכם.

גבייה במסירה משנה את התמונה

כששליח גובה מזומן, יש שני זרמי כסף בכיוונים מנוגדים: אתם חייבים לו על העבודה, והוא מחזיק כסף שלכם. ההתחשבנות צריכה לקזז את השניים ולהיסגר במחזוריות קבועה — יומית או שבועית, לא חודשית.

כמה זמן שהמזומן נשאר פתוח, כך קשה יותר לשחזר מה קרה. הפירוט המלא במדריך לגבייה במסירה.

שלוש טעויות

לשנות מודל בלי תקופת מעבר. שליח שמרוויח פחות בחודש הראשון אחרי שינוי עוזב, גם אם המודל החדש טוב יותר בטווח ארוך. הריצו את שניהם במקביל חודש, הראו לשליח את ההשוואה, והבטיחו את הגבוה מביניהם באותו חודש.

לתמחר את השליח לפני שתמחרתם את הלקוח. הסדר הפוך: קודם עלות אמיתית למשלוח, אחר כך מחיר ללקוח, ורק אז כמה מזה הולך לשליח.

לא להסביר את החישוב. שליח שלא מבין איך התלוש שלו חושב לא סומך עליו, וכשהוא לא סומך עליו הוא לא מדווח בזמן. דוח שבועי שמראה לו כמה משלוחים ביצע וכמה זה שווה הוא כלי ניהול, לא שקיפות לשמה.

איך זה נראה ב-tigerz

ב-tigerz לכל שליח כרטיס תעריף — קבוע למשלוח, אחוז מההכנסה, שעתי או מדורג — ועלות השליח נכתבת על המשלוח אוטומטית ברגע שהוא משויך, לפי הכרטיס. אפשר לנעול עלות ידנית כשצריך, והנעילה גוברת על החישוב.

משם דוחות הרווחיות מראים הכנסה פחות עלות לפי לקוח, לפי אזור ולפי שליח, ודוח תשלומים לשליחים מסכם לכל שליח את התשלום למשלוחים, את השעות, את המזומן שביד ואת הסכום להעברה.